צריך להבין שחלוקת המדינה אינה החלה בספטמבר של שנת 2000. היא החלה בשנת 1991 כאשר ביילין ופרס התחילו את מסע השיכנועים שלהם לכלל הציבור בישראל לשם חשיפת סודות שהיו אמורים להביא את השלום.

 

שני "היהודים" הללו לא הביאו לשום דבר והביאו אסונות לשני הצדדים. עדיין לשנהם חשיבות עיקרית וכבוד רב בפוליטיקה הישראלית, פרס נמצא בתפקיד אותו שימש בשנת 1993. מי יודע אילו סודות ביילין חושף בזמן שאת/ה קורא מאמר זה?

בושה לציבור בישראל שמרשה לשני בגודים/הפושעים הללו להמשיך ולהציג את האינטרסים של הציבור בישראל. בהתחלה הם הרסו את המנהיגים שלנו לאחר מכן הם מכרו את נישמתנו ועכשיו הם הורסים אותנו פיזית.

 

ביילין ופרס תיכננו במאמץ רב את כל העיסקה הזו הם יכולים לעמוד למשפת!

מתי יועמדו פושעי אוסלו לדיו ?

 

 

 

הכרונולוגיה של אוסלו

 

כיצד הסכמי אוסלו באמת התחילו

1993

 

מפלגת העבודה רצתה להנהיג את מדינת ישראל תוך כדאי כך שתכיר, באש"ף

.זהו שקר,על פי התסריט המסוים ממלא המקום הזר יוסי ביילין התחיל

את מה שנקרא "עזה ויריחו תחילה" ומשם הכדור התגלגל לאקדמיה. דברים אלו נחשפו במרץ 1995 בראיון עם "ידיעות אחרונות" על כך שד"ר הנרי קיסינגר לקח על עצמו את היוזמה מרצונות הטוב לנהל את אוסלו. ד"ר ק'ס'נגר הציע לצאת מעזה ויריחו תחילה עוד לפני שיצחק רבין חזר בשנת 1976.

 

האדם או האנשים שהכי מתאימים לניהול "הסכמי אוסלו" והוצגו לדרגים השונים

היה ביילין שמאוחר יותר רדף שנה לאוניברסיטת נורבגיה למשרדים של תרזה רוד לרסן מדען ראשי שערך מחקר על הסכסוך הישראלי-פלסטינאי.

השערה נוספת על תחילתו של תהליך אוסלו היא שתוצאות הפגישה במלון באוסלו בין הנציגים של אש"ף ובין יאיר הירשפלד ורון פונדק, שני ישראלים אקדמים לא מוכרים, שעה שהיו במלון. שני האקדמים לאחר מכן הציגו את דרישותיהם של הרשות למפלגת העבודה

 

אף סיפור מהסיפורים הנ"ל אינו אמת!

 

מהו הסיפור המהורהר של "ביילין ופרס" הסכם "מסריח". הסיפור הולך כך:

 

בתחילת יוני 1991, פרס שלח את יוסי ביילין למצרים ארבה פעמים על מנת ל"השיג" הסכם עם אש"ף. במלון המלך בקהיר הציע ביילין לסעיד קאמל ומוחמד אבס (שני עוזריו של ערפאת) עיסקה. שראשית ערבי ישראל יצביעו בבחירות הקרובות למפלגת העבודה, ובתמורה מפלגת העבודה תבטל את החוק הישראלי שמונע פגישה עם אש"ף, בנוסף התחיבות להפסקת הבנייה בהתנחלויות ולתת הכרה במדינה פלסטינאית. הפגישה הנוכחית דווחה בעיתון הישראלי היומי חדשות על ידי הכתב העיתונאי שוקי מאירי ובשני עיתונים מצרים בשם אל-קומוריאה ו אל אופד.

 

לאחר ניצחונה של מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין, יאסר ערפאת הזמין את נציגי אש"ף לשיחות השלום ואת שלושת המנהיגים הערבים הקיצוניים, הפגישה נערכה בקהיר וקרא לנציגים הפוליטים להצביע למפלגת העבודה. זה מה שעשה את ההבדל ב 23 ביוני 1992, שנתנו למפלגת העבודה המון כוח.

בנובמבר 25, חמישה חודשים לאחר שמפלגת העבודה ביססה את כוחה בעקבות הצבעת ערבי ישראל, השר משופטיםת דוד ליבאי הציג בקבינט דוח שהורה על ביטול פגישות עם אש"ף.

 

סביר להניח שהשיחות החשאיות הללו אורגנו על ידי חברים בעלי השפעה רבה.

בראיון לעיתונאי, בינואר 1996 יצחק בן חורין כתב מעריב, היה מיליונר בשם אדגר ברונפמן, שניהם השפיעו רבות על תוצאות הבחירות שנערכו בשנת 1992, הוא הוסיף:"בד"כ אני מאמין שלא צריכים להתערב במהלכי הבחירות בישראל אבל במקרה הזה אני שובר את החוק כי אני מאמין "בתהליך השלום".

 

למעשה ישראל לא הייתה מעורבת בתהליך השלום עד אוגוסוט 1993.

 

פברואר 1993: על פי הדיווחים של הפוליטיקאים הלבנונים אל קיפאח אל ארבי

ישנם שיחות חשאיות בין אש"ף לבין ממשלת ישראל בפריז ולונדון. המגזין הצרפתי

La Canard Enchaine חשף שהמומחים הצרפתים יקימו משטר פלשטינאי שיהיה באוטונומיה בעזה ובגדה המערבית. ההסכם היה בנובמבר 1992 בסידרת פגישות בלונדון תחת חסותם של הממשל האמריקאי.

אחת הסיבות שהשיחות נישמרו בחשאיות הייתה כי ישראל רצתה לכלול או יותר נכון לרקום הסכם עם הרשות לפני שהמשא ומתן היה מגיע לכלל הציבור הרחב.

במאי 1995, דווח בעיתונות הישראלית, מתווך אוסלו רון פונדק חשף

 

ש"ארה"ב הייתה שותפה בכל התהליך שקדם כבר מהיום הראשון".

השר יוסי ביילין הציג מסמך סודי לאש"ף, בנושא השגת הסכם בינהם לבין הפלסטינאים.

 

זה מסביר את הכיוון הסופי של תהליך השלום:

1-                  ישראל תיסוג לגבולות 1949

2-                  ליצור הכרה לפסטינאים מעמד של מדינה

3-                  לאפשר לפסטינאים לחזור למקום ממנו גורשו זכות השיבה

 

המסמך שמדבר על חלוקת ירושלים נקרא:, "הלגטימציה של ישראל לישלוט על ירושלים" תוכנית הטיוטה של ממשלת ישראל לעתידה של ירושלים, התוכנית קוראת לחלוקה של ירושלים העתיקה אשר גבולותיה יהיו תחת השגחת האו"ם. התוכנית דיברה גם על העברת כל היהודים שנמצאים מעבר לקו הירוק וזאת גם היא הימצאות רבה של כוחות צה"ל מעבר לקו הירוק והכבישים המרכזיים וזאת על מנת לערער את בטחונם של המתנחלים במקום, ובכך יעזבו מרצונם החופשי.

 

שלושה ימים לפני החתימה בוושינגטון שהתרחשה בספטמבר 10 ,1993

אישר ראש הממשלה יצחק רבין את שובם של 187 חברים ומנהיגי החמאס לשוב מלבנון לשטחי הרשות ולעזה. וזאת על מנת שהחמאס יכבד את ההסכם שבין אש"ף לממשלת ישראל.

 

 

 

 

יוני 1993:

המצרים הסכימו לפתוח קורסים למאות פלסטינאים וזאת על מנת ללמדם את החוקים וכיצד יש לנהל את השליטה על האזרחים. למעלה מ 50 פלסטינאים נשלחו למצרים וזאת על מנת ללמוד כיצד להיות שוטרים.

 

אוגוסט 1993:

בפעם הראשונה שבה ערבים במסגד אל-אקצה בירושלים שומעים את המופטי שייקה מחמוד ,מחמוד אל גאמל, אשר קראו לרצוח את כל היהודים הישראלים. המשטרה הומנם פיזרה את קהל המאזינים אך סרבה לעצור את שני המופטים שהסיטו כנגד ישראל. חנן פורת ביקש ששני המופטים יואשמו בניסיון לרצח. לאחר מכן במהלך חצי שנה נסגרו כ 25 מסגדים שהונהגו על ידי איסלמים קיצוניים.

 

נובמבר 1993:

הגנרל רון נבה היושב בראש אירגון "אחראי" חתם בספטמבר ,13 שאנשי חיל האוויר שנקראו לשירות חובה יכולים להפגין כנגד ההסכם.

נבה הציג: "ההסכם שנחתם הוא אסון לבטחונה של מדינת ישראל והדרך היחידה להלחם בהסכם זה היא לא לשרת תחת שלטון העבודה. תשעה חודשים לאחר מכן במאי 1994, חתמו מספר רב של אנשי חיל האוויר על עצומה כנגד הפרסום שהופיע בעיתונות הישראלית.

הציבור קרא: "בעיכנעות לטרור היא הדרך היחידה לתת לפסטינאים את הלגטימציה שלהם,להמשך המאבק לכיבוש ישראל ללחוץ ידיים לטרוריסט משמע לתת לטרור לנצח ערפאת מייצג את דעותיו ולעולם לא יפעל וילחם למען בטחונה של ישראל".

 

דצמבר 1993:

משרד הבטחון התווכח על המשא ומתן עם הרשות הפלסטינאית על הדיווח שכל כלי נשק יוחזק על ידי אנשי הרשות הפלסטינאית בשטחים, כמו כן הרשות והמוסד התחיבו לפעול כנגד הטרור, וכנגד ראינו כ 14 התקפות חבלניות של הרשות הפלסטינאית כנגד אזרחי ישראל.

 

 

חסינות דיפלומטית:

 

בספטמבר 1993

שלושה ימים לפני החתימה של אוסלו בוושינגטון העיתון האיטלקי לה סטמפה דיווח ששר החוץ שמעון פרס כלל עיסקה חשאית עם הוותיקן אשר הם יהיו אחראים על ירושלים העתקיה.התוכנית הוצגה כבר בשנת בנובמבר 1992,(באותו זמן שבוא נערכו הפגישות החשאיות בשנת 1992 בלונדון).

בזמן ששר החוץ שמעון פרס נפגש עם גורמים רשמיים של הותיקן ברומא. תחת הכותרת ירושלים תישאר בירתה של מדינת ישראל אבל העיר העתיקה תיהיה תחת שילטונה של הוותיקן. ערפאת הסכים לא לדחות את התוכנית. כמו כן התוכנית הסכימה שירושלים תיהיה לבירתה השנייה של הוותיקן ושל שלושת הדתות היצוגיות אך תחת שילטונה של הוותיקן.

 

דצמבר 1993:

בכנסת נערך דיון על מצב הבטחון בשטחים שר החוץ שמעון פרס הודיע:

"כאשר מדינה פלסטינאית תקום בעזה היא תיהיה בטוחה." אנשים מהאופוזיציה היו נגד הצהרותיו של שמעון פרס. כאשר הם הבינו שפרס הודע בפני כולם על ההסכם שלו עם הרשות הפלסטינאית. כמו כן פרס חזר והדגיש "המשטרה הפלסטינאית" ולא שוטרי המדינה הפלסטינאית. " רבים מאנשי האופוזיציה הבינו כבר שפרס הבטיח לרשות מדינה עצמאית.

 

 

1994

 

אופן ניהול הרשות:

 

אחמד אוואד מנהיג הפנתרים השחורים של הרשות הפלסטינאית,הזמין את יאסר ערפאת להיות עד להגנתו,ועל מותם של עוד 10 אזרחים נוספים. אוואד הסביר ואמר שכל הרציחות הללו הם הוראה ישירה של יאסר ערפאת. הפרקליט שלו הציג פקסים של יאסר ערפאת למתן אור ירוק לביצוע המזימות הללו.

 

פברואר 1994:

חברי ההנהגה הפלסטינאית שנשלחו לשטחים החלו לדבר באופן שלילי על מנהיגם.

הם הגיעו למסקנה שלפני מספר שנים חברי ההנגה ניסו לגבות מיסים באזורי השטחים. מוניר מקדקה מנהיג הרשות בלבנון, סירב שיאסר ערפאת ינהיג את הרשות הפלסטינאית ואף הזהיר בפני תרחיש שכזה. מקדקה אמר לכתבים הזרים שאין הוא מתכוון להניח את נשקו. הוא ניבא 2 אופציות לפילוג ברשות. הראושנה היא מלחמה מאסיבית בישראל תוך המון פעולות טרור. והאופציה השנייה היא לחימה מאסיבית של אנשי הבטחון הפלסטינאי בכוחות הישראלים. כמו כן אמר מקדקה :"רוב אנשים הבטחון ברשות הגיעו מכוחותי והם יעשו את אשר אני אומר להם ולא מה שיאסר ערפאת יאמר להם".

 

מרץ 1994:

משה ששון היועץ האסטרטגי של המשטרה אישר ששרים בקבינט נפגשו עם מנהיגי החמאס בטענה שזה לטובת תועלתה של מדינת ישראל. היה סביר להניח שהיה מדובר ביוסי שריד. לפי דברי ששון: "חלק מאנשי החמאס רוצים ליקצור את הפירות ברשות".

 

הפגישה הראשונה נערכה לפני ההצהרה העקרונית בין ישראל ובין הרשות הפלסטינאית שנחתמה בספטמבר 1993. כמסקנה מזה אנשי החמאס יקבלו תמיכה בערי הרשות הפלסיטנאית. חוות דעתם של בכירי המשטרה אמרו שדבר זה יהיה דבר נכון לעשותו.

 

אפריל 1994:

לפי דבריו של סוחר נשק בעזה מאז ספטמבר 13, החתימה על הצהרת העקרונות בין הרשות לישראל, תושבי עזה חימשו עצמם היטב בכלי נשק. הוא אמר שלמעלה מ 75% מכלי הנשק אשר נמצאים בבתי התושבים הנם כלי נשק של ישראל.עלות של רובה בשנת 1992 הגיע ל 1,300 $ ובשנת 1994 הגיע ל 3,600 $.

 

מאי 1994:

פייאסל חוסיני אחראי על תיק ירושלים, אמר שהוא מאמין שהמשטרה החדשה של הרשות תיזדקק לסיור ארגוני, ולחימוש אנשי המליציה שבכל מקרה והיה אם ישראל תדחה בקשה זו, אזי אנשי המליציה יהיו מוכנים.

 

יוני 1994:

שיחות שנערבו בין הרשות הפלסטינאית לבין החמאס על הארגון בעזה הושלמו לחלוטין. החמאס החליט לא להתנגד למשטר של הרשות בעזה בהסכם של חלוקת הכוחות בין שני הצדדים. בתמורה אנשי החמאס יקבלו משרות מובטחות בשרות הביטחוני של הרשות הפלסטינאית. כמו כן מותר היה לאנשי החמאס להיות חברים בארגוני אז עדין אל קאסם אשר יהיו נוכחים בכוח המשטרתי.

 

 

 

 

ספטמבר 1994:

יו"ר הרשות הפלסטינאית יאסר ערפאת שלח טלגרם סדאם חוסין שהלחימה עבור העם הפלסטינאי רק החלה,והיא לא תפסיק עד אשר ירושלים תיכבש בשנית, וכמו כן שאין הוא מתכוון להפגין כנגד הממשל בישראל, וזאת על מנת לא למשוך תשומת לב מיותרת.

 

אוקטובר 1994:

השומרים האחראים על אימון השוטרים הפלסטינאים בעזה ויריחו גרמו ליציאה מהאורינט האוס. אנשי המשטרה הפלסטינאית אמרו: "במציאות אנחנו באמת לא שוטרים ויריחו היא בסיסנו החדש ללכוד ולכבוש את שאר פלסטין.

סיורים משותפים של צה"ל ושל אנשי הרשות נועדו לכישלון מוחלט. הג'יפ הישראלי נהג מאחורי הג'יפ הפלסטינאי, ובתוך הג'יפ הישראלי היה חייל שאמר: "אנחנו ממש לא יודעים מתי הם יתחילו לירות עלינו,זה רק עניין של זמן עד שדבר כזה יקרה".

 

אוקטובר 1994:

שירות הביטחון הכללי הכין תוכניות מגירה עבור אנשי המבצעים של החמאס. אנשי החמאס בגדה המערבית היו בני בריתם של החיזבאללה, החמאס בירושלים ובבית לחם חיבר בין האחים המוסלמים של ירדן, הנחשבים כמתונים.

בעזה וחברון מנהיגי החמאס קיבלו הוראות ופיקוד מהאחים המוסלמים במצרים.

 

נובמבר 1994:

שני פלסטינאים טרוריסטים אשר רצחו שני ישראלים בירי בירושלים העתיקה, היו מבוקשים בעבר שנתפסו,האחד מהם היה שוטר במשטרה הפלסטינאית שנתפס עם כלי נשק שקיבל מישראל, ואילו המחבל השני הגיע ממצרים לעזה ב 14 ליולי, כמו כן בכיסו של המחבל נתפסו יעדים לביצוע פיגועים כמו כן היה רשום במכתב ליצור קשר עם השגרירות במצרים.

 

 

חסינות דיפלומטית:

 

אפריל 1994:

ממלא מקום ראש העיר בירושלים שמואל מאיר,אמר לעיתונות הירושלמית שהוא קיבל מידע על כך שהוותיקן יהיה אחראי על כל המתרחש בירושלים העתיקה. (בתחילת שנת 1996 נהרג מאיר בנסיבות מאוד מוזרות כאשר רכב ג'יפ של האו"ם נתקע בו חזיתית והרג אותו,נהג הג’יפ לא הועמד לדין על ביצוע התאונה).

 

התוכנית לחלוקת ירושלים קיבלה תמיכה מלאה של כל האירוגנים התומכים הנקראים "הפורום הירושלמי". עשה רושם שהתוכנית נרשמה על טיוטה שבאישור והסכמת הוותיקן. שלושה שבועות לפני חתימת ההסכם בקהיר פרס וערפאת נפגשו בחשאיות בבוקרסט,רומניה. ערפאת הביע את התחיבותו ששליטתה של ירושלים תחולק בין הישראלים לבין הרשות הפלסטינאית. כמו כן פרס אישר תוספת של אנשי משטרה פלסיטנים שכללו כ 500 סודנים אשר תורגלו על ידי האיסלם הפונדמנטליסטי,וכמו כן הסכים פרס לשובם של כלל הערבים לערים מהם גורשו כולל ירושלים.

 

 

 

 

 

בנובמבר 1994:

העיתונות הישראלית האר,ץ מעריב. ו ג'רוזלם פוסט דיווחו שהביליונר דוד רוקפלר נחת בירושלים (עטרות) לביקור חשאי בן 12 שעות עם ראש העיר טדי קולג.

לאחר הפגישה החשאית טס קולג בפעם הראשונה למצרים ונפגש עם אמר מוסא שר החוץ המצרי,והציג בפניו את התוכניות העתידיות של ירושלים.בהתיחס לתוכנית הזו,כל חלק בעיר העתיקה יחולק לאוזר שיהיה תחת שליטת הרשות.

 

נובמבר 1994:

ישראל חתמה על הסכם שלום עם ירדן שעל פי דיווחים של העיתונות הישראלית מעריב, ידיעות אחרונות והארץ, חתמו סעיפים חשאיים עם הירדים בגין חלוקת מים ודיבור על ירושלים גם כן. ההסכם עצמו ניתפר בלונדון שמונה חודשים לפני הפגישה בין רבין למלך חוסין. בתמורה הירדנים ישלטו על אנשי האיסלם בעיר העתיקה למרות שהוותיקן ישלוט על העיר העתיקה.

 

 

1995

 

אופן ניהול הרשות:

 

מרץ 1995:

הממשלה בישראל אישרה שהפלסטינאים יוכלו מעכשיו לטוס חופשי בכל שמי ישראל, תחת שמירה על הסכמי הטיסה טיסות שעברו בין עזה ליריחו יעברו דרך חברון וירושלים עם השומרים שלהם החמושים. למרות שראש ממשלת ישראל יצחק רבין אמר שהמשטרה הפלסטינאית תכלול כ 9,000 אנשי ביטחון אשר ישמרו על שלטונו של ערפאת ויפעלו כנגד פעולות טרור כנגד הישראלים לאחר שנתיים הגיע מספרם ל 25,000 שוטרים "שכבשו" את רחובות עזה, רובם תורגלו ועברו אימונים בדרום אפריקה, לבנון,עיראק ותימן. כמובן שלא היה להם שום אינטרס כזה או אחר לעצור טרוריסטים שנמצאים בשטח עזה וזאת על מנת שהמשטרה תלמד מהם וההפך.

 

מאי 1995:

למעלה מ 1,000 שוטרים פלסטינאים הסתובבו בשטחי יריחו ולמעלה מ 12,000 תושבים לא רצו בנוכחותם של השוטרים, וזאת כי אותם שוטרים הטילו אימה על התושבים.

 

יוני 1995:

בהרצאה שנערכה ב"מכון ויצמן" אמר (אלוף) מתן וילנאי: "הפלסטינים שונאים אותנו עד מוות, ושהרשות לא תישקול לעצור את מי שיבצע רצח באזרחי ישראל. (מאוחר יותר וילנאי היה לשר בממשלתו של אהוד ברק).

 

יולי 1995:

בשנה זו לצערנו ישראל חוותה פיגועים קשיים ביותר של מחבלים מתאבדים באוטובוסים,וממשלת ישראל הבליגה על הפיגועים הללו. כמו כן פרס וערפאת קבעו פגישה מסכמת בחודש זה להמשך שיחות על שאר השטחים,וזה כאשר יש זעם רב בציבור בישראל. השר יוסי שריד ושר המשטרה משה שחל ניהלו שיחות עם אנשי הרשות בבוקר של ה 2 ליולי, בפגישה זו דרש הצד הישראלי שערפאת לא יאפשר לקבוצות פלסטינאים לקחת אחריות על היריות . מפלגת העבודה חששה שהרשות הפלסטינאית או אנשי הרשות יואשמו בירי כנגד אזרחים ישראלים דבר שעלול לגרום להרס תהליך השלום.

 

 

 

 

אוקטובר 1995:

נדב חזני כתב מעריב: "הערבים חששו עד מאוד מפלישתם של אנשי הרשות הפלסטינאית לשטחי הגדה המערבית ולעיר העתיקה".

אחד מהתומכים של הרשות הפלסטינאית אמר:"שלאנשי הרשות אין שום חוק,שום רגשות אשמה או נקיפות מצפון, כמו כן הם יטלו אימה על תושבי המקום ויעשו כרצונם.

 

נובמבר 1995:

יומיים לפני מותו של יצחק רבין שתי מכוניות תופת התפוצצו ידיעות אחרונות והטלויזיה הישראלית, דיוולו ששני הרכבים הגיעו מהרשות הפלסטינאית וזאת כאשר השוטרים של הרשות ידעו על המכוניות ונתנו מעבר חופשי לשני הרכבים הממולכדים.

 

נובמבר 1995:

לפני שישראל תשחרר מהכלא הישראלי את הפלסטינאים לרשות,אזי הרשות הפלסטינאית תיהיה חייבת לחתום על מסמך שמבטיח תמיכה בתהליך השלום ושלעולם לא יתעסקו עם הטרור. גאמל שוואקי אשר נידון ל 24 שנות מאסר בכלא הישראלי בגין רציחתם של יהודים הגיב להסכם שנחתם באופן הבא: "זהו רק חתיחת ניר אנחנו לא מאמינים בו ואנחנו נשתמש ונפעל רק בדרך הטרור".

 

 

1996

 

אופן ניהול הרשות הפלסטינאית:

 

 

בפרואר 1996:

משלחת של הוותיקן נפגשה עם נציגי הרשות הפלסטינאית חסן טחבוב בירושלים.

נציג הוותיקן האבא סרג סבסטיאן הודיע שהרשות תיהיה אחראית על העיר העתיקה בירושלים. לאחר ששמעון פרס החליף את יצחק רבין בתור ראש ממשלה משה שחל לא להסכים לפיגשת הוותיקן בין נציגי הוותיקן לבין אנשי הרשות. משה שחל לא הסכים לפגישה זו כי לפני דבריו :"הפלסטינאים מתכננים להשתמש בוותיקן שהיא זו שתחבל בהסכמי אוסלו"

 

מאי 1996:

העיתון הסעודי אל חיית דיווח שיאסר ערפאת חתם על הסכם עם החמאס במרץ. ההסכם מדבר על כך שהחמאס יתחייב להפסיק את כל פיגועי הטרור באופן זמני עד לאחר הבחירות בישראל. עראפת יעצור כמאות אנשי חמאס ויכלא אותם בכלא הפלסטינאי ולאחר הבחירות בישראל ערפאת ישחרר את כל אנשי החמאס, וכמו כן מנהיג המוסלמים במצרים מוסטפא מסור אמר שערפאת אמר לו שהוא ישחרר מאות אנשי איסלם, גיאהד, וחמס על מנת לפתוח חזית טרור חדשה כנגד הישראלים.

 

 

יוני 1996:

מנהל הסי אי איי ג'ורג טנט נפגש עם בכיר בשרות הביון של ארה"ב ששמו ג'ון דיוטשח, להיות המקשר בין הישראלים לבין הרשות. ואז ראש ממשלת ישראל שמעון פרס אישר את שליחתם של 40 אנשי "משטרה" פלסטינאית לקורס של ה סי איי איי בוירג'יניה. מטרת האימון של הסי איי איי לאנשי הרשות הייתה כיצד לדכא את המתנחלים ולגרום להם לעזוב את מקומם מרצונם החופשי. ראש מנגנון הבטחון ברשות הפלסטינאית ג'יבריל רגוב היה מודע לכל מהלך המבצע.

 

 

אוגוסט 1996:

בדיווח בטלויזה הישראלית דיווח הכתב לענייני ערבים אהוד יערי שהאלימות בערי הגדה הגיע לממדים מדאיגים ושהם מבקשים מצה"ל לא לעזוב את חברון.

חאלד אבו טאמה כתב ערבי של השבועון הירושלמי ירושלים כתב "שהמשטרה הפלסטינאית מענה ערבים שיש להם אזרחות כפולה ערבית ישראלית ופלסטינאית.

קול העיר מדווח על כך שזקי נאקש נעצר למשך שלושה שבועות בידי הרשות הפלסטינאית וזאת בגלל שהוזמן לפיגשה ישראלית.

 

דצמבר 1996:

איתן רבין, כתב של עיתון הארץ, מדווח שהסיורים המשותפים בין הרשות לבין צה"ל הופסקו בגלל דיווחים סודים שהשב"כ חשף. אנשי הרשות הפלסיטנאית רצו לגרור את ישראל או יותר נכון את צה"ל להגיע לעימות. רבין כתב:

"לישראל יש את כל הכוחות הדרושים על מנת להכנס לכל השטחים ברשות הפלסטינאית. ולמתי שזה יקרה,כוחות של הירדנים והמצרים יכנסו במלוא העוצמה.