---

 

ניתן לשער שהישראלי הממוצע לא טורח לחשוב על מה המדינה העצמאית בותיקן חושבת על נבואות "אחרית הימים". היהודים עצמם לא מרבים לחשוב על מה יקרה כשמלחמת "גוג ומגוג" תפרוץ. נראה כי היהודים לא משקיעים הרבה מחשבה ב"עולם הבא", אך במקום מרוכזים בכאן ועכשיו. זה דבר טוב.

 

מצד שני, ללא קשר למה שיהודים חושבים, משנה מה שמאמינים בותיקן, ולמה הם מאמינים כך. יהדות, ומחשבה יהודית מודרנית די שוללת את הדברים שעליה מתבססת האמונה הקתולית בשלילה מוחלטת, ללא נסיון להפריך את הדברים שעליה היא מתבססת, ומבלי לשאול את עצמנו כיצד הכנסייה הרומית-קתולית התקיימה מזה כל-כך הרבה שנים ומה תפקידיהם של האפיפיור והותיקן?

 

במקום לקחת את האמונות שלהם ברצינות, אנחנו מגכחים לעצמנו כשיוצא לנו לראות תמונות של הטקסים השונים שלהם, וחושבים שכל דתם באה בדמות עבודת אלילים עם טקסי "אכילת לחם הקודש" או יציקת מים על ראשי אנשים. זה אולי נכון, אך גם זה לא משנה. מה שמשנה זה מה הם מאמינים ומה יהיו מוכנים לעשות כדי להביא את אמונותיהם למציאות.

 

מוסד "הותיקן" אינו מובן על-ידי ישראלים ויהודים. מה שבדרך-כלל שומעים מהתקשורת הישראלית מסתכמת במשהו בסגנון "לשני הצדדים יש כוונות משמעותיות לצד הטוב" ותו לא. רמת העניין של התקשורת הישראלית בעניינים מדיניים בותיקן שואפת לאפס. לא נחקר דבר בעניין כאן בישראל. מכאן שמדינת ישראל יכולה להגיע להסכמים סודיים עם הותיקן ולא יוודע מזה דבר לציבור הישראלי. היכן השמירה של העיתונאות הישראלית על זכות הציבור לדעת? היכן העיתונאים של ישראל בנוגע לחשיפת בגידותיהם של נבחרי הציבור הישראליים?

 

אלו הסיבות שמאמר זה חשוב. במאמר זה אספק "כרונולוגיה של הסכם הותיקן" שיוסי ביילין ושמעון פרס חתמו עם נציגי הותיקן ברומא. מה הוא הותיקן, מה מטרותיו, אם בכלל טוב שלישראל יהיו קשרים עימם, קשרים שביילין ופרס לא מעוניינים בהם. כנציגים נבחרים של ממשלת ישראל, הם היו שותפים להסכם שבו ישראל התחייבה לותיקן בנוגע לרבונות על העיר העתיקה בירושלים. המשא-ומתן בעניין וכן הפגישות כולם נעשו בחשאיות. אף כשההסכם הסופי הודע לציבור, לא ניתן לעניין הרבה חשיפה תקשורתית. מה שקיבל את תשומת הלב היו הסכמי אוסלו. אוסלו היה כמו "לזרוק חול" בעיני הציבור. הותיקן הוא המקום שקורים בו הדברים החשובים. אוסלו היה כיסוי.

 

הבעייה שלנו היא שאנחנו לא טורחים להסתכל אז אנחנו מפספסים את התמונה הגדולה. אין שריד לנסיון מצד הרבנות או היהודים המשכילים להבין את ההבדל בין הכתות הליברליות של הנצרות, כגון לותרניים, קלויניסטים, בפטיסטיים, פנטקוסטליים לבין הנצרות הנשמרת בכנסייה הקתולית הרומית. אנו לא שמים לב שהכתות הליברליות של הנצרות שונאים קתוליים/הכנסייה הרומית קתולית וכך מאמינים כבר במשך 500 שנה. למה? משום שמרגע שהתנ"ך נהיה נגיש לכל נוצרי (מהמאה ה15-) הכנסייה הרומית קתולית והכמרים והבישופים נהיו לא רלוונטיים. מאז, הותיקן עושה כל שביכולתו כדי לסתור את הגרסאות הליברליות של הנצרות והמדינות שמאמצות גרסה ליברלית לנצרות, כגון צפון אירופה וארצות-הברית.

 

 

 

 

הבעייה שלנו כיהודים היא שאף פעם לא טרחנו לבחון את היסטוריית הנצרות, ומעולם לא שאלנו את עצמנו כיצד הכנסייה הרומית קתולית יכלה להתקיים כגוף במשך כאלפיים שנה. אנחנו כל-כך עסוקים בגורל שלנו ובגורל מדינת ישראל שאנו לא שמים לב לסיפור האמיתי. מטרת הכנסייה היא לחזור לימים הטובים שבהם לאפיפיור אחד היה מונופול על הדת בעולם. כשהם מוכנים להשתמש בכל שיטה רשעית שבאמצעותם, התכנית שלהם היא לנטרל כל תחרות, באם יהודים, מוסלמים או נוצרים שלא מכירים בותיקן כבירת אמונתם.

 

חשוב לשים לב שמה יהודים בישראל חושבים על הדיוק או האמינות של טענות האמונה הקתולית (כגון המשיח, ועוד ענייני אמונה המתייחסים ל"אחרית הימים"), אינו רלוונטי. מה שכן חשוב זה שיהודים בישראל יבינו בדיוק מה הכנסייה הרומית קתולית / הותיקן חושבים, מתכננים לעשות, וכיצד הם מתכננים לבצע את זאת. הבעייה שלנו היא הכוונות המטעות הסודיות שלהם.

 

 

מה הותיקן רוצה?

 

לא יתכן שהותיקן מעוניין רק ב"גישה לאתרים הקדושים שלהם" בירושלים. כבר יש להם את זה, כמו-כן רבונות חוקית בישראל על מוסדותיהם ורכושם בירושלים. מה גם, שה"אתרים הקדושים" הללו היו בשליטה ירדנית, בין השנים 1948 ל1967-, אף אפיפיור לא דרש את הפיכתה של ירושלים לעיר בינלאומית.

 

הותיקן מעוניין במשהו אחר. הכנסייה הרומית קתולית צריכה שגרסה מסויימת לאירועים תגיע למציאות בכדי שהם יוכלו לעמוד לפני האנושות ולומר: האמונה שלנו אמרה שהמשיח ישוב, והנה הוא, הוא כאן בכדי "לאחד את כל דתות העולם" ולהביא שלום ושלווה לעולם, האמונה שלנו היא הצודקת. כמובן שזה יהיה משיח שקר, אך לא משנה, זו תהיה מטרתם, וזו הסיבה לדאגה. גרסתם לאירועים היא כזו:

 

הם יודעים שזו לא הגרסה לסיום שתוכננה על-ידי אלוהי היהודים, אבל זה לא אומר שהם לא ינסו להנדס סיום משלהם לסיפור. אז מה אם זה מזוייף. לא משנה, זו תכניתם וזה מה שמשנה וזה מה שיהודים בישראל צריכים להבין יותר לעומק. חשוב שכולם ידעו מהם תכניות הותיקן משום שיש לזה קשר ישיר לעצם קיומנו וגורלנו העתידי כמדינה עצמאית. יש כמה תנועות כוחניות בעולם שמטרתם היא לשלוט בעיר העתיקה בירושלים, והותיקן היא רק אחת מהתנועות הללו. כדאי שתדעו מדוע וכיצד הותיקן מתכנן ליישם את תכניותיו. ברגע שיהיו בידכם כל העובדות וההיסטוריה שמוצגת במאמר זה, תבינו כיצד להתמודד עם עניין זה של שלטון זר על קיומה הפוליטי וגורלה של מדינת ישראל.

 

ראשית, עליכם להבין שבמשך מאות שנים הותיקן מנסה לשלוט על ירושלים, עוד מתקופת מסעי הצלב. כדי שיוכלו לשכנע את העולם שהמשיח שהם מציגים לעולם הוא אמיתי, על האירועים לקרות בעיר העתיקה בירושלים. הסיפור מאחורי הבימוי כאן הוא ש"משיח" זה ישלב את שלושת הדתות המונותאיסטיות, יביא שלום ושלוה לעולם, ויפתור את סוגיית המזרח-התיכון. המיקום של "בימוי" זה יוכל להיות רק בעיר העתיקה בירושלים.

 

 

 

 

ה"משיח" הזה שיוצהר יהיה משיח שקר ויטען שעל-ידי קיום "ממשלה עולמית" (האו"ם) שלום ושלווה יגיעו לעולם. זה יהיה שקר, זיוף, אך זה לא מה שמשנה. מה שמשנה בעולמנו זאת לא המציאות, אלא התפיסה של הציבור הרחב. התוצאה הסופית תהיה לקחת מישראל את הריבונות שלה ולהחליפה ב"גוש אזורי של מדינות" במזרח-התיכון. על ישראל יופעל לחץ להסכים לתנאים אלו מצד כל הארגונים העולמיים והמעצמות בעולם, בטענה ש"זו הדרך היחידה לפתור את המצב הקשה במזרח-התיכון". בכדי שהיהודים ישתפו פעולה, הם ינסו לשכנע אותם שה"משיח" שלהם הגיע וזה הזמן להתחיל לבנות את בית המקדש השלישי – בלשונם, "מקדש שלמה".

 

העיר העתיקה בירושלים, כמו כן מרבית הצד המזרחי של העיר, הם מטרות הותיקן.

 

למה?

 

משום ששלטון על כל העיר העתיקה בירושלים (ולא רק אדמות של הכנסייה) והאפשרות לבנות את מה שירצו על אדמת הר הבית הינו חלק מהותי בתכנית שתכננו ליישם בבירתנו. ההסכם שנחתם בין הותיקן לישראל על-ידי ביילין ופרס (בחשאיות, וללא כל אישור מצד הכנסת!) נותנת להם לא רק ריבונות מלאה ומוחלטת על שטחי הכנסייה בירושלים (על-פי ההסכם החוקי שנחתם בין ממשלת ישראל לותיקן ב30- לדצמבר, 1993) אלא גם שלטון מוחלט על העיר כולה כ"אפוטרופוסים" תחת נוכחות של האו"ם. כך היהודים יוותרו על ריבונות בעיר העתיקה. לגבי הותיקן, לעם ישראל תהיה בעייה. לאו"ם, יגידו "לא היתה לנו ברירה".

 

סדר אירועים שקדמו לנסיון הותיקן להוציא את ירושלים העתיקה מרבונות ישראלית

 

מה שקרה היה בגידה שבוצעה על-ידי שניים ממנהיגיה הנבחרים של ישראל. אי אפשר להחשיב את מה שקרה כשום דבר אחר.

 

כשחושבים על מה שפרס וביילין עשו בעצם, כיצד נפגשו בחשאי עם פוליטיקאים זרים וחתמו איתם על הסכמים מבלי שאמרו לעם שלהם מה עשו. אכן, נוראי להשתמש במילה, ובמיוחד שמיוחסת לבכיר בממשלת ישראל עם עבר עשיר של שירות למדינה, אך זוהי האמת והמציאות הפשוטה בעניין זה.  מה שעשו היתה בגידה – במלוא מובן המילה. לכל ישראלי בעל זכות הצבעה יש את הזכות לדעת מה קרה, ולמה. אנחנו צריכים להתמודד עם מה שביילין ופרס עשו, למה הם עשו זאת, וכמה אנחנו סבלנו כתוצאה ממאמציהם לחתום על הסכמים חשאיים עם גורמים זרים – בהסכמי אוסלו וכמו כן בהסכמים עם הותיקן. שניהם נעשו בחשאי, מאחורי גבם של הציבור הישראלי, על ידי יוסי ביילין ושמעון פרס – שני נבחרים של הציבור הישראלי.

 

באותו הזמן שפרס וביילין ערכו משא ומתן חשאי עם הותיקן, הם נשבעו אמונים למדינת ישראל עם כניסתם בתור שרים לממשלה החדשה. לצטט את מה שאמרו לכנסת, הם נשבעו "לפעול למען הצרכים של הציבור הישראלי בעבודתם בשירות המדינה" ו"לבצע את המוטל עליהם בכבוד הראוי לנבחר הכנסת הישראלית וממשלת ישראל".

 

 

איזה פשע ביצעו כנגד מיליוני תושבי מדינת ישראל. שני האישים הנבחרים הללו אשמים בבגידה במדינתם. הם צריכים לעמוד לדין ולשלם על הפשעים שביצעו נגד מדינה שלמה.

 

אוקטובר 1991

 

ב12- לאוקטובר, ראש הקונגרס היהודי העולמי, אדגר ברונפמן, מונה לראש הועדה היהודית הבינלאומית ליעוץ בענייני דת כדי לקשור קשרים בין בכירים בותיקן ובמדינת ישראל.

 

מרץ 1992

 

ב17- למרץ, ראש עיריית ירושלים טדי קולק אומר: "על הממשל הישראלי לענות לדרישת הותיקן להכריז על סטטוס מיוחד לעיר ירושלים".

 

אפריל 1992

 

ב1- לאפריל, הותיקן הכריז כי הוא "תומך בנצחון של מפלגת העבודה" בבחירות לממשלה בישראל ביוני 1992.

 

ב15- לאפריל, הקרדינל ג'וזף רצינגר, אחד מבכירי הדיפלומטים בותיקן, מבקר בישראל בפעם הראשונה אך נפגש רק עם ראש עיריית ירושלים טדי קולק.

 

יוני 1992

 

סיפור נסיון הכנסייה הקתולית לקחת את ירושלים מידי היהודים מתחיל ביולי 1992. לפי המידע על אתר האינטרנט של משרד החוץ, סמוך לרגע שבו ממשלת העבודה בראשות רבין עלתה לשלטון, מפגשים חשאיים בין הותיקן למדינת ישראל החלו. מה קדם לשיחות הללו? מי ארגן את הפגישות, ולאיזו מטרה? למה שמרו אותם בסוד מהציבור הישראלי? איך הסתיימו המפגשים האלה? איפה העניין עומד כיום? כל עניין המגעים של ישראל עם הותיקן נשמר בסוד בכוונה תחילה. אין פלא שאין כמעט אדם בישראל שיודע הרבה על "יחסי ישראל-ותיקן" כשאף פעם לא מדווחים על העניין בתקשורת הישראלית.

 

הסיפור הרשמי של מקורות השיחות החשאיות בין הצוות של ביילין והותיקן מגיע אלינו משלמה גור, עוזר אישי לסגן שר החוץ יוסי ביילין, שהכיר מישהו שקישר בינו לבין האב דוד ג'אגר. האב דוד ג'אגר היה נשיא בית-הדין הקתולי באוסטין, טקסס, וחונך כיהודי אורטודוכסי ישראלי שהתגייר לקתוליות ונהיה כומר (לא משהו שקרה להרבה מאוד ישראלים שחונכו כאורטודוכסים). משם, ששוב לפי מידע מאתר האינטרנט של משרד החוץ, היה ביולי 1992 מיד אחרי עליית ממשלת רבין לשלטון, שום דבר לא ידוע על השיחות עד שההסכם נחתם ב30- לדצמבר, 1993. שום דבר בעיתונאות הישראלית. המידע שניתן על ההסכם עצמו היה מינימלי וכללי בתיאורו. זהו כנראה אחד מהקשרים הפוליטיים החשובים ביותר של ישראל ב"בסיס הכוח" של העולם אך אין שום דיווח בעיתונאות. לכן ישראלים לא יודעים על כך. כך העניין נשאר חבוי.

 

 

 

 

נובמבר 1992

 

המסמך שעליו התבססה האידיאולוגיה להסכם הסודי של הותיקן נכתב על-ידי ביילין. "חוסר הלגיטימיות ברבונות ישראלית על ירושלים" משרטט את הקווים לתכנית של ממשלת ישראל לעתידה של ירושלים, וקורא לחולקת העיר העתיקה, עם כוחות או"ם שמאבטחים אותה.

 

התכנית שקדמה להסכם שנחתם בדצמבר 1998 בין הותיקן למדינת ישראל הושלמה עוד בנובמבר 1992 בדיוק באותם הימים שהפגישות הראשונות בלונדון החלו בין ישראל לאש"ף, שהוביל להסכמי אוסלו. המטרה האמיתית היתה נסיונה של הותיקן להשתלט על העיר העתיקה בירושלים. אוסלו, או "שלום בין ישראל לפלשתינאים" פשוט היה סיפור כיסוי טוב כדי לטייח את מה שנעשה באמת באזור אחר של ענייני החוץ במדינת ישראל.

 

ספטמבר 1993

 

ב-10 בספטמבר, כשלושה ימים לפני חתימת הסכם אוסלו בוושינגטון, העיתון האיטלקי "לה סטמפה" פרסם ששר החוץ דאז, שמעון פרס, הגיע להסכם עם הותיקן שהריבונות על ירושלים העתיקה תעבור לידי הותיקן. ההסכם, ובו נספחים חסויים המתייחסים לעניין בתוך הצהרת העקרונות שנחתם ב-13 בספטמבר, 1993 בוושינגטון.

 

באותו השבוע ששמעון פרס, שר החוץ הישראלי, המתכנן העיקרי של הסכמי אוסלו, חתם על הצהרת עקרונות עם יאסר ערפאת בוושינגטון, הועדה לענייני ישראל-ותיקן ערכה פגישה מיוחדת בישראל. תחת ההסכמה שהישראלים יתנו לותיקן שלטון על ירושלים העתיקה עוד לפני שנת 2000. התכנית כוללת גם סעיפים ההופכים את ירושלים למעין ותיקן שני, עם ייצוג לשלושת הדתות הגדולות, אך תחת סמכות הותיקן. ירושלים תישאר בירת ישראל, אך העיר העתיקה תהיה בשליטת הותיקן.

 

עראפת הסכים לתכנית ממש לפני לחיצת היד המפורסמת ב-1993, אך כשהבין שהותיקן יתנו לישראלים זכות משותפת איתם על הר הבית, הוא דחה את התכנית על הסף. כדי לשכנע את הפלסטינים לקחת חלק בהסכם, ב-14 לפברואר 2000, הרשות הפלסטינית חתמה על הסכם עם הותיקן שאישר את זכות הפלסטינים על ירושלים המזרחית. תחילתה של אינתיפאדת אל-עקצה שבעה חודשים לאחר חתימת ההסכם יכלה להיות חלק מהדברים שעראפת הבטיח לותיקן בתמורה להכרה בזכות הפלסטינים על מזרח ירושלים וזכותם למדינה עצמאית. האלימות במזרח התיכון משרתת את האינטרסים של הותיקן, במיוחד אם ירושלים תהיה נתונה לדיון. בכך שעראפת קיבל הבטחות מהותיקן שלא משנה מה יעשה, הוא לא יאבד את תמיכת האירופאים, נהיה הגיוני שיתחיל במלחמה נגד ישראל בספטמבר 2000. הפרסום כי "ברק הציע לו הכל בקמפ-דיוויד" הוא פרסום שקרי. שום דבר לא הוצע שהיה עובר את אישור הכנסת. האינתיפאדה היתה יכולה לקרות רק אם עראפת ידע כי יש לו תמיכה מהאירופאים, שתבטיח את הישרדותו. ההסכם בפברואר 2000 היה יותר הגיוני באם היה נחתם 3 או 4 שנים לפני כן. אך התזמון שלו הופך את אינתיפאדת אל-עקצה לדבר הגיוני, מראותו של עראפת.

 

נובמבר 1993

 

במאמר במקומון הירושלמי "כל העיר", נחשף כי: "במשך חצי השנה האחרונה, ממשלת ישראל מקבלת ייעוץ לגבי עתיד ירושלים מועדת תכנון מיוחדת בראשות מקורב של טדי קולק, רענן וייס, לשעבר יו"ר משרד ההתיישבות בסוכנות היהודית. בפגישה סודית בתשיעי לספטמבר 1993, יום אחד לפני שראש-ממשלת ישראל יצחק רבין חתם הסכם שבו מדינת ישראל תכיר במדינת פלסטין, עם הרשות הפלסטינית בישראל, הועדה נפגשה בחשאיות ואישרו הסכם עקרונות לגבי ירושלים, שהוצג על-ידי וייס, וקורא לה "ירושלים המטרופולין".

 

דצמבר 1993

 

ללא חשיפה תקשורתית בישראל כלל ועיקר, ב-30 לדצמבר "הסכם היסטורי עם הותיקן" נודע ברבים. קוראים להסכם "ההסכם העקרוני בין הותיקן ומדינת ישראל", ההסכם מצהיר:

 

"בתשומת לב לאופיה היחודי וחשיבותה האוניברסלית של ארץ הקודש. מודעים לטבעה הייחודי של היחסים בין הכנסייה הקתולית והעם היהודי, והתהליך ההיסטורי של שיתוף פעולה והתפתחות בהבנה הדדית וחברות בין קתולים ליהודים

 

"בכך שהסכמנו ב-29 ליולי 1992 להקים ‘ועדת עבודה דו-צדדית קבועה’, בכדי לחקור ולהגדיר יחדיו עניינים בעלי אינטרס משותף, ובנסיון לנורמליזצית היחסים בין שני הצדדים"

 

כבר תוך חודש מעלייתם לשלטון, הקימו ועדה מיוחדת לקדם את "יחסי ישראל-ותיקן". מדוע היוזמה הגיעה סמוך לעליית הממשלה החדשה לשלטון?

 

אפריל 1994

 

סגן ראש עיריית ירושלים, שמואל מאיר, מודיע במסיבת עיתונאים בירושלים שקיבל מידע שלשטחים שהובטחו לותיקן בירושלים ינתן סטטוס "אקסרא-טריטוריאלי". (ב-1996 מאיר נהרג בתאונת-דרכים תמוהה ביותר שבה הנהג שהתנגש עם משאית של האו"מ ברכבו של מאיר יצא ללא אישום כלשהו)

 

מאי 1994

 

מארק הלטר, פילוסוף/אינטלקטואל צרפתי וידיד קרוב של פרס, אומר למקומון "השישי" שהוא באופן אישי מסר מכתב מפרס לאפיפיור בספטמבר 1993, שבו פרס מבטיח להפוך את ירושלים לעיר בינלאומית, בנותנו לאו"מ שליטה פוליטית על העיר העתיקה, ושלטון לותיקן על השטחים הקדושים. האו"מ ייתן לרשות הפלסטינית בירה בשטחה החדש ומזרח ירושלים תהפוך למעין "איזור סחר" של דיפלומטיה עולמית.

 

יוני 1994

 

ב-15 ליוני, ממשלת ישראל חותמת על הסכם עם הותיקן המרשה לותיקן להשתתף במשא-ומתן על עתיד ירושלים.

 

יולי 1994

 

ב-9 ביולי 1994, שר החוץ של הותיקן, ז’אן-לואיס טאורן, מודיע בעמאן: "לפני שבעיות טריטוריאליות יבואו על פתרונן, עלינו להגיע להסכמים בינלאומיים לשמור על ייחודה של ירושלים, בכדי שנוכל להיות בטוחים ששוב לעולם מדינה אחת לא תכריז על ירושלים כרכושה".

 

נובמבר 1994

 

ישראל חותמת על הסכם שלום עם הירדנים שעל-פיו, לפי מקורות בעיתוני "הארץ", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות", היו גם סעיפים חסויים לגבי נושא המים, ונושא ירושלים. ההסכם נסגר בלונדון שמונה חודשים לפני שנסגר בין רבין, חוסיין ולורד ויקטור מישקון. כחלק מההסכם, ירדן תקבל שלטון על המקומות המוסלמיים הקדושים בתוך ירושלים שנשלטת על-ידי הותיקן.

 

מרץ 1995

 

מברק מהשגרירות הישראלית ברומא למשרד החוץ הודלף לערוץ 7, ומאשר את מסירת ירושלים לותיקן. יומיים לאחר מכן, המברק הופיע בעמוד הראשון של עיתון "הארץ". בדקות המפורסמות מאוד של פגישה עם קלינטון ב-1997, פרס סיים את המברק במילים "כפי שהבטחתי בעבר לותיקן".

 

אפריל 1995

 

חבר הכנסת אברהם שפירא הודיע בכנסת שגילה שכל שטחי הותיקן בירושלים מקבלים פטור ממיסים, ושחלקות גדולות של נדל"ן בהר ציון ניתנות לאפיפיור באופן קבע.

 

פברואר 1996

 

משלחת מהותיקן פגשה בירושלים את שר הדתות של הרשות הפלסטינית, חסן טחבוב. האב סרג' סבסטיאן, מזכיר מדינת הותיקן, הודיע כי הותיקן מכיר בזכות הפלסטינים על מזרח ירושלים. לאחר ששמעון פרס החליף את רבין בתור ראש ממשלת ישראל, השר לבטחון פנים, משה שחל סירב לאפשר פגישה של נציגי הרשות הפלסטינית בהוספיס "נוטר-דאם" בירושלים. לפי שחל, הפלסטינים התכוונו "להשתמש בותיקן כדי לחבל בהסכמי אוסלו".

 

נובמבר 1997

 

ב-10 בנובמבר, מדינת ישראל והותיקן חותמים על "הסכם אופי החוק" שם מדינת ישראל מסכימה "לתת כוח חוקי מלא לנציגי החוק של הכנסייה הקתולית" (השאלה נשאלת במה זה מתבטא).

 

פברואר 2000

 

כשיש לותיקן הסכמים דו-צדדיים עם שני צידי הקונפליקט היהודי-ערבי, ב-14 בפברואר, האפיפיור יוחנן פאולוס השני נפגש עם עראפת ברומא כדי לחתום על הסכם לנורמליזציה של היחסים בין כנסיות רומיות קתוליות בירושלים והרשות הפלסטינית. דובר המועצה המחוקקת ברשות הפלסטינית, אחמד קורי, אמר בראיון ל"ג'רוזלם פוסט" שההסכם מבטא את "הכרה על-ידי הכנסייה הרומית קתולית לזכות העם הפלסטיני על מזרח ירושלים". לפי דוברו של עראפת, נביל אבו רודיינה, "עראפת תומך ברעיון שיקח חלק בירושלים הלא-מחולקת, ויצירת מעין ריבונות בנוסח הותיקן בעיר העתיקה" (משום מה אנו אמורים להאמין שזו יוזמת עראפת, ולא הותיקן). ההסכם קורא לירושלים להיות "עיר בינלאומית בביסוס על הסכמים בינלאומיים והבטחה בינלאומית לשמירה על המצב בירושלים". ההסכם נחתם למרות ששש שנים לפני כן הותיקן חתם על הסכם עם ישראל ב-30 לדצמבר 1993 שנתן סמכות חוקית (על-פי חוקי ישראל) לותיקן על מוסדות הותיקן ושטחי הכנסייה בארץ הקודש.

 

מרץ 2000

 

האפיפיור מבקר בישראל וחוזר על התעקשות הותיקן שירושלים תקבל "פיקוח בינלאומי – סטטוס מיוחד, בהבטחה בינלאומית – זאת תהיה הדרך הטובה ביותר לשמור על המקומות המקודשים בעיר, על כל הדתות שם. העיר ירושלים היא המכשול העיקרי בפני שלום באיזור".

 

ב-27 במרץ, הרשות הפלסטינית טוענת שהותיקן גבר לא מתעקש על סטטוס בינלאומי לירושלים העתיקה, ושהותיקן מקבל את החלוקה הפוליטית  של ירושלים העתיקה בין ישראל לפלסטינים.

 

אוקטובר 2000

 

בנאום בפני האו"מ ב-30 לאוקטובר, הארכיבישופ רנאטו מרטינו הצהיר: "אופייה המיוחד של ירושלים כעיר המקודשת לשלושת הדתות המרכזיים גורם למצב שבו הכרחי שמנהיגים דתיים, לא פוליטיקאים, ישלטו על המקומות הקדושים". בפגישתו ב-26 באוקטובר עם שגריר לבנון בותיקן, פואד אאון, האפיפיור יוחנן פאולוס השני אמר שהעיר ירושלים צריכה לקבל "סטטוס בינלאומי מובטח לחלוטין".

 

ינואר 2001

 

צלמי הטלויזיה הישראלית מצלמים בחשאי מתחת למסגר עומר, הבניין המוסלמי מהמאה השביעית, שיש אומרים שנבנה בכוונה תחילה על הריסות קודש הקודשים, חדר התפילה המקודש ביותר בבית המקדש היהודי. הקלטת חשפה מנהרה מסיבית חדשה המכוונת לליבה הקדושה של בית המקדש הראשון והשני. בזמן מסעות הצלב בתחילת המאה ה-12, מסדר האבירים, "טמפלרי האבירים", חפרו מתחת להריסות במשך 9 שנים ומצאו מבוך של מנהרות שם כהני בית המקדש החביאו את אוצרות המקדש מהצבא הרומי בשנת 70 לספירה. גם ישנה השערה שהרשימות המקוריות של הכנסייה הירושלמית המוכיחים שהותיקן לא הנהיג את הנצרות בדרך שטוו מייסדיה, נקברו במקום. אפיפיור עם זכות מלאה לפרש לבדו את רצון האל לא היה חלק מהתכנית האלוהית. אם מגילות אלו יופצו ברבים הם יסכנו את הלגיטימציה של הכנסייה הרומית קתולית. מכאן, הכרחי לותיקן שהיהודים לא יהיו על הר הבית כדי שמגילות אלו לא יימצאו. הרשות הפלסטינית פועלת כמעין "קבלן בנייה" של הותיקן בהסכם זה, בתקווה שהותיקן יקח את הצד הפלסטיני בסכסוך היהודי ערבי בארץ.

 

אז מה הולך לקרות?

 

במשך מאות בשנים הותיקן מנסה לקדם את רעיון ה"החלפה", שעל-פיו הכנסייה הקתולית החליפה את עם ישראל בתור "ישראל החדשה".

 

הכנסייה הרומית קתולית מעונינת בכך שישראל תאבד את ריבונותה על ירושלים העתיקה בכדי ש"ההבטחה לצאצאיו של אברהם אבינו תקבל תוקף בתוך ‘ירושלים החדשה’". אם ישראל ריבונית על ירושלים זוהי הוכחה שטענות רומא אינן תקפות ושהפירוש המילולי לכתובים הוא אמיתי. אין מקום לתקומת עם ישראל בתיאולוגיה הקתולית. איך הותיקן יכול לטעון להיותה "ירושלים החדשה" ו"צאצא לממלכת האל" אם ירושלים בשליטת היהודים?

 

איך הכנסייה הקתולית תשכנע את העולם שגרסתם מוצדקת?

 

הותיקן ינסה לשכנע את כולם באמיתות ה"איש המסתורי שיאחד את כל האמונות ויופיע בירושלים שיהיה בשליטת גורם תחת הותיקן". ההסכם לאפשר לותיקן להיכנס לישראל ולהשתלט על השטחים הללו ו"לשלוט בעיר העתיקה בירושלים" כבר קיים ותועד ודווח בתקשורת העולמית.

 

הדיווחים מראים שהם הגיעו להסכם סודי מאחורי גבם של עם ישראל, שם ניתנה לותיקן הבטחה לשלטון בעיר העתיקה. יש די והותר ראיות בידי הציבור להוכיח שהסכם סודי נחתם עם הותיקן ושפרס וביילין חתמו עליו בשם כל עם המדינה ועם ישראל. בהתחשב בעובדה שההסכם דובר וסוכם באופן חשאי, ולא על ידי עם ישראל אלא על ידי אינטרסים זרים, יש להכריז על הסכמים אלו כמבוטלים. אמנם זה לא נעשה אף פעם במדינת ישראל, זה צריך להיעשות בפעם הראשונה. הסכמי אוסלו וההסכם עם הותיקן קשורים זה בזה. הם נחתמו על ידי אותם פוליטיקאים ישראליים, באותו הזמן ממש, ומגובה על ידי אותם גורמים זרים.

 

מטרת הותיקן היא להשתלט על ירושלים העתיקה מידי מדינת ישראל. לצורך זה יש להם הסכם עם ישראל, המכריח את ישראל לכבד את רבונותם על האתרים שבשליטתם. בקיצור, קיבלנו את זכות הותיקן לקיים רבונויות עצמאיות קטנות בתוך בירתנו הנצחית, ירושלים. אותו הותיקן התחייב, בציבור ובהסכם בכתב, להבטיח רבונות לפלסטינאים בעיר בעתיקה.

 

זה לא משנה אם יהודים דתיים או ישראליים חושבים שהתאולוגיה הקתולית היא מוזרה או טקסית מדיי. מה שמשנה זה שכל הישראלים יבינו שלותיקן יש תכניות סודיות הכוללות את גניבת העיר העתיקה בירושלים מידי היהודים. זה מה שאתם צריכים לדעת ולהבין. למרבה הצער, התכנית הזו מתבצעת בחשאי ומאחורי גבכם ולכן אינכם מודעים למטרותיה האמיתיות. מטרת המאמר הזה היא להזהיר אתכם בכוונות אלו של הותיקן כדי שתוכלו להיות מעורים בנעשה ביחסי ישראל עם הכנסייה הרומית קתולית. אף ההסכמים הגלויים עם הותיקן, החלפת השגריר ופתיחת ארכיון הותיקן לחוקרים ישראליים, לא קויימו מצד הותיקן. מנקודת מבט ישראלית, ה"הסכם העקרוני בין הותיקן ומדינת ישראל" היתה כשלון מוחלט ויש לבטל אותו בהקדם.