בכל יום שעובר, מתארכת הרשימה של משכילים פלשתינים וישראלים שאינם עוד מאמינים או תומכים בפתרון של שתי מדינות. כתוצאה מכך, גדלה האהדה לגבי המסלול של מדינה אחת כפתרון לעמות הפלשתיני-ישראלי.

מהו הפתרון של מדינה אחת?

הפירוש הנפוץ ביותר לפתרון של מדינה אחת הוא פתרון דו-לאומי לעמות, - מדינת-לאום מאוחדת המורכבת מישראל, הגדה המערבית ורצועת עזה. הגדה המערבית ורצועת עזה תסופחנה לישראל, ותושביהן הפלשתינים יקבלו אזרחות ומעמד שווה לתושביה הערבים ויהודים של ישראל כיום. המדינה החדשה כבר לא תהיה מדינה יהודית בלבד, אך תתאפין בצביון חילוני או יהודי-מוסלמי דואלי.

אלה במחנה הערבי המתנגדים לפתרון של מדינה אחת מותחים עליה בקורת בתור נוגדת את הרעיון של המדינה הפלשתינית העצמאית. הקולות הישראלים מתנגדים למדינה הדו-לאומית כי לפיהם הדבר היה נוגד את המטרה של מולדת יהודית בטוחה בה יהודים לבדם קובעים את גורלם.

התולדות והרקע של הפתרון של מדינה אחת

קיימות לפחות מאז שנות ה-1920 הצעות דו-לאומיות למדינה יהודית-ערבית בארץ ישראל. ב-1925, מרטין בייר בגרמניה ויהודה מגנס בארץ ישראל הקימו את 'ברית שלום' כדי לקדם את הרעיון. המושג הכללי של דו-לאומיות אומץ לתקופה מסוימת על-ידי קבוצות ציוניות במעוט כמו השומר הצעיר, מפ"ם, קדמה מזרחה, האחוד והליגה לקרוב יהודי-ערבי. עד 1947,הרבה משכילים יהודיים מובילים היו משוכנעים בהחלט כי נתן ליצור מדינה דו-לאומית באמצעות שותפות.

ב-1947 בועדת או"ם מיוחדת לדו"ח תת-הועדה על פלשתינה, אחד משלושת הפתרונות המוצעים לעמות בארץ ישראל דגל ביצירת מדינה דמוקרטית מאוחדת. עוד הצעה נוספת שנחשפה ביולי 1946, תכנית מוריסון-גריידי, דרשה אחוד בפדרציה תחת נאמנות בריטית כוללת. אף אחת משתי ההצעות לא קבלה את תמיכת האסיפה הכללית של האו"ם.

אחר הקמת מדינת ישראל במאי 1948, הדיון בפתרון דו-לאומי נהיה בעיקר בלתי-רלוונטי. גם הצד הערבי דחה את הרעיון. אף בובר אמץ את הפתרון הדו-לאומי. בגליון מאי 1948 של קומנטרי, חנה ארנדט, מפורסמת בזכות נתוחיה על טוטליטריות ופשיזם, חברה מאמר ובו צינה: "מדינה מאוחדת בפדרציה מסוגלת סוף-כל-סוף להיות קרש קפיצה טבעי למבנה פדרטיבי גדול יותר בהמשך במזרח הקרוב ואזור אגם הים התיכון...המטרה האמתית של יהודי ארץ ישראל היא בנית מולדת יהודית. לעולם אין להקריב מטרה זאת לרבונות מדומה של מדינה יהודית".

תומכים נוכחיים של הפתרון של מדינה אחת

מעט מאוד קורה עם המושג במשך 55 שנה בקירוב עד 2003, כאשר טוני ג'ודט, ראש מוסד רמרק באוניברסיטת ניו יורק פרסם מסה במוסף הספרות של הניו יורק טיימס אשר צינה:

"מדינה דו-לאומית במזרח התיכון היתה דורשת מנהיגות אמריקנית אמיצה ומחויבת ללא חת. יהיה צורך בכח בינלאומי להבטיח את בטחונם של יהודים וערבים כאחד - אם כי מדינה דו-לאומית מורכבת חוקית היתה מסוגלת בקלות רבה יותר בהרבה לשטר את הלוחמניים מכל הסוגים שבתוך גבולותיה מאשר כשהם חופשיים להסתנן אליה מבחוץ והם מסוגלים למשוך צבור תומכים כועס ומודר משני עברי הגבול. מדינה דו-לאומית במזרח התיכון תחייב את ההופעה, בקרב יהודים וערבים כאחד, של מעמד פוליטי חדש. עצם הרעיון הוא תערובת לא-מבטיחה של מציאות ואוטופיה, ממש לא נקודת התחלה מבשרת-טובות. אך החלופות גרועות יותר בהרבה מאוד."

מאז, רשימה מתארכת של משכילים פלשתינים וישראלים אמצה את המושג, כולל דניאל גברון, אילן פאפא, אורי דייביס, חיים נגבי, ג'ף הלפר, עומר ברגותי, עלי אבו-נימה, ומיכאל טראזי. כמעט הכל מציינים את התרחבות תנועת ההתישבות כסיבה ההגיונית להתכוונות אל מדינה דן-לאומית. הם עומדים על כך שהחלופה של שתי מדינות פשוט לא ישימה, והם מסיקים שמדינה פלשתינית עצמאית לא תופיע באופק ב-5 עד 10 שנים הבאות.

בסאם עיד, המנהל הבכיר של הקבוצה הפלשתינית המשגיחה על זכויות אדם, מאמין בנחישות כי הפתרון של מדינה אחת הוא האפשרות היחידה כיום. הוא גורס שישראל חייבת להישיר מבט אל הלאומנות-אתנית שלה עליה אבד הכלח ולפנות לחזון בתר-ציונות עבור המדינה, ככל שהדבר יהיה קשה, והוא מוסיף:

אם פלשתינים וישראליים אכן יהיו שותפים למדינה אחת כשוים, החזון הבתר-ציוני צריך גם להבהיר את האופי הלא-אתני של המרכיב הפלשתיני".

מיכאל טראזי, יועץ משפטי לשעבר של אש"ף, אומר:

"הפתרון של מדינה אחת הן לא יהרוס את אופיה היהודי של ארץ הקודש ולא ישלול את הזיקות היהודיות ההיסטוריות ודתיות - אם כי כן יהרוס את מעמדם העליון של היהודים במדינה היא. בעיקר, הדבר מאשר את האופי הנוצרי והמוסלמי השוה".

סימון ג'ונס, עתונאי/מתרגם צפון אמריקני המתגורר באוזבקיסטן, מאמין כי בפתרון של מדינה אחת, יהודים הרוצים להשאר בישראל יצטרכו להפוך קודם כל אזרחי פלשתין ולוותר על קשרי דם אגדיים עם אזרחי יהודיים של ארצות אחרות.

אבל מה מידת הסבירות בתוצאות החזויות הללו? האם צבור הבוחרים הישראלי אי-פעם יסכים לפרק את מדינת הלאום שלהם על בסיס הבטחה של 'שלום ובטחון' לתחליף בו הם מהווים רק 50% מהכוח המדיני? האם ישנו מנהיג ישראלי לאומי חזק דיו להעביר רעיון כה קיצוני בכנסת? האם הישראלים 'יוותרו' ברצון על קשריהם עם יהודי התפוצות?

עוד יותר רלוונטי: האם לפתרון של מדינה אחת יש יותר סיכוי לפתור את העמות הפלשתיני-ישראלי מאשר הפתרון של שתי מדינות? אם לא כן, מדוע אפילו לשקול אותו?

האם ישראל אי-פעם תסכים לפתרון של מדינה אחת?

אורי אבינרי, מן הסתם פעיל השלום הותיק ביותר של ישראל, אומר שכל אדם הקשור לצבור הישראלי-יהודי יודע שחפצו הפנימי ביותר הוא קיום של מדינה ובה יש רוב יהודי, כלומר, מדינה בה היהודים הם חורצי גורלם. הרצון הזה, הוא טוען, מנצח כל מטרות אחרות.

"אפשרי לדבר על מדינה אחת מהים התיכון עד נהר הירדן, מדינה דו-לאומית או מדינה אל-לאומית, אבל בפועל פרוש הדבר הוא פרוקה של מדינת ישראל. לשלול את כל בנית המדינה שבוצעה על-ידי חמשה דורות. שום דבר מלבד תבוסה מוחצת בשדה הקרב לא יכריח את הישראלים לוותר על מדינתם."

יוסי אלפר, מנתח אסטרטגי ישראלי ומנהל לשעבר של מרכז יפה ללמודים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב, לא רואה דבר באופק שמסוגל לאפשר דריסת רגל לפתרון של מדינה אחת.

"הצבור הישראלי אינו בכלל קרוב לקבלת העקרון של פתרון של מדינה אחת. ההתקוממות השניה צמצמה תמיכה בצורך בכל סוג של הקלות והפכה את נקודות המבט של 'בתר-ציוניים' (התיחסות לאנשים כמו אורי דייביס ואילן פאפא) לעוד פחות אופנתיות אז מאשר היו כבר בחברת ישראלית של הזרם המרכזי.

אף-על-פי-כן, בכל מצב, היהודים ישלטו בחיים הכלכליים, מדיניים וצבאיים של כל ישות חדשה שתקום. אבינרי אומר שיהיה זה כיבוש באמצעות דרך אחרת - 'כיבוש מוסווה' כפי שהוא מכנהו.

"על מנת שפתרון של מדינה אחת יעבוד, אנשים צריכים להשתנות - יצורים אנושיים חייבים להברא, ואף אם כך יביא לידי סיום העמות המדיני, עמות חדש לחלוטין יקום כנגזר מהפערים האדירים בהכנסות ביו שני הצדדים".

כמה שונה מצב זה ממה שיש לפלשתינים כרגע? אם לא, הפתרון של מדינה אחת אינו פתרון בכלל, אלא רק חלופה עבור 'חוסר-פתרון' אחר - הפתרון של שתי מדינות.

אף שהוא מאמין על הנייר בפתרון של מדינה אחת, סופר ישראלי ותיק דניאל גברון אינו ממעיט בחוסר-המעשיות של כל הענין, במיוחד במצבה השולט כלכלית של ישראל.

"אדם לא יכול להכחיש שהסיבה היחידה שנדון הפתרון של מדינה אחת היא כיון שהפתרון של שתי מדינות נכשל. אין פרוש הדבר שהפתרון של מדינה אחת יצליח, אלא שהוא הברירה האחרונה שנותרה לדיון.

האמת היא שעם או בלי הסכם, בעתיד הכלכלה משני הצדדים - ולכן חיינו - יהיו משולבים אף יותר מאשר הם היום. הדבר יוביל למצב מעשי של פתרון של מדינה אחת והיא נקראת ישראל."

גברון מאמין כי בסופו של דבר המאבק יהיה לא על ענין גבולות או מדינת-לאום אלא זכויות אזרחיות, ובו ערביי ישראל יעלו שלב בסולם ולא יהיו בתחתיתו עוד.

"בסוג הסדר של פתרון של מדינה אחת סביב העוגן של הכלכלה הישראלית בתור המנוע של הצמיחה, הכלכלה של הגדה המערבית ושל המגזר הערבי ישראלי תראה צמיחה מהירה."

האם נתן לכפות על ישראל לקבל פתרון של מדינה אחת?

תומכים מסוימים של הפתרון של מדינה אחת אומרים שהבעיה איננה שכנוע הפלשתינים להסכים לדבר שהוא פחות ממדינה עצמאית, אלא לחץ על ישראל כדי שתסכים לדגם של הפתרון של מדינה אחת. אם איננה עושה זאת, יש להכריח אותה לכך על-ידי הפעלת חרם על מגזרים רחבים של הכלכלה הלאומית בישראל.

תומך אחד כזה הוא אורי דייוויס, פעיל שלום ישראלי ומרצה ללמודי שלום באוניברסיטת ברדפורד בבריטניה. הוא מצביע על הדוגמא של דרום אפריקה ששם הלבנים נאלצו דרך חרם כלכלי לוותר על מעמדם המועדף בחברה הדרום-אפריקנית ולפנות את הדרך לשיטה של 'איש אחד, קול אחד'.

"כאשר יופעל די לחץ על הכלכלה הישראלית, עסקי ממון ישראליים ילחצו על הממשלה לקבל פתרון של מדינה אחת", הוא טוען. "הם יבחינו שרווחי יותר עבורם להחזיק באשר להם במסגרת פתרון של מדינה אחת מאשר לאבד הכל משום עצומים כלכליים".

הוא מוסיף: "עלית הממון הישראלית יראו שהם מסתדרים טוב יותר בהרבה דרך וותורים על כח מדיני ע"י כך שהם משמרים בידיהם יותר רכוש - בדיוק כפי שעשו הלבנים בדרום אפריקה".

אלא שלישראל יש כלכלה מגוונת יותר מזו של דרום אפריקה. בדרום אפריקה, משאבי טבע ומינרלים הם המגזר השולט, והרבה ממנו מנוהל ונשלט על-ידי הממשלה, אם כי לא בבעלות פרטית. באופן הפוך, כלכלתה של ישראל בכלל לא מרוכזת במגזר אחד והרוב המכריע של מגזרה הפרטי (מעל שליש של מכלול הכלכלה) הוא בשליטה מלאה של חוליות השיווק וההפצה שלו מחוץ לישראל, לכן אינו פגיע מחרם כלכלי או לחץ מבחוץ. בעשור עד חמש-עשרה השנים האחרונות, תעשינים ישראליים רכשו כמויות עתק של נכסים בחוץ לארץ, וזאת הסיבה שהתקוממות הראשונה השפיעה קשה יותר בהרבה על כלכלת ישראל מההתקוממות השניה.

בנוסף, מעולם לא היתה לדרום אפריקה 'גלות דרום אפריקה' כפי שיש לישראל. יהודי התפוצות ודאי יגייסו את כל משאביהם המדיניים, אלקטורליים ואף כספיים כדי להבטיח שלא יהיה חרם כלכלי רחב על ישראל.

בקצור, נתוחיו הכלכליים של דייוויס כלל אינם משקפים את העובדות בשטח. הסיבה שהחרם הערבי על ישראל מעולם לא פגע בה היא כיון שהכלכלה הלאומית של ישראל איתנה וצומחת - בצעדי ענק. זאת סיבה שאליה ישימו לב במיוחד כל מבקרי ישראל, כי ככל שישראל מתעשרת, כך גם לא סביר שתפעל בהתאם לעצות מבקריה מבחינת 'מה היא צריכה לעשות'.

כדרך לפצות את הערבים, הוא מציע להעביר אליהם אדמות מסביב לאזור תל אביב רבתי, כגון שטחי רמת השרון, רמת אביב וכפר שמריהו שלטענתו היו בבעלות ערבית במקור - היום הן שוות ביליונים. אם יועברו להם, הוא מאמין, המעשה היה מאזן את חוסר האזון בין שתי האוכלוסיות ומאפשרות שויון במדינה דו-לאומית. אבל כמה סביר שאי-פעם יקרה זה?

העתיד יוכתב על-ידי כלכלה, לא מדיניות

אם מדינה פלשתינית עצמאית לא קרובה להיווצר בעתיד הקרוב מאוד, ולכן גם לא הפתרון של מדינה אחת בו ישראל מפרקת את מדינת הלאום שלה ומוסרת מחצית כחה לקבוצה ערבית מאורגנת, לא סביר לקרות, אזי מהם התרחישים החלופיים?

האם יש לפלשתינים בררות נותרות על השלחן מלבד השגת מה שהם יכולים על-ידי השתלבות נוספת בכלכלה הלאומית של ישראל? האם הכלכלה האיתנה של ישראל יכולה להפוך משיכה עיקרית לגדה המערבית ולעזה בשנים הבאות - אף יותר מזו של הגדרה עצמית מדינית?

אף שעבודת כפים - הדורשת כשורים מוגבלים - תשאר חלק גדול של ההכנסה הפלשתינית הלאומית, ישנו מערך של מערכות יחסים אחרות שנתן ליצור בהתבסס על קבלנות-משנה לחברות ישראליות, ביחוד במגזר הטכנולוגיה העילית, וכן לפלשתינים המסוגלים לעבוד חוקית בכלכלה הישראלית - ולא רק בעבודות של שכר נמוך. רמת החנוך הגבוהה של הפלשתינים יכולה לשמש מנוף אדיר לכלכלה הישראלית הנאבקת להמציא כח-אדם מיומן מספיק לתמוך בתעשיותיה מופעלות-הטכנולוגיה שבצמיחה.

על אף שהעבר התמקד בפתרונות מדיניים, פתרונות הנדמים כרחוקים מהתגשמות מתמיד, יתכן שיוכתבו יחסי שני העמים על-ידי צרכיהם הכלכליים.

אם הן לא 'פתרון של שתי מדינות' ולא 'פתרון של מדינה אחת' צפוי לפתור את העמות, מה נותר לפלשתינים מלבד המאבק לשפר את הכנסתם הלאומית ורמת חייהם?

ת"ד 87
תקוע 90908
02.960.5197
052.560.2644

isratech@netvision.net.il
www.joelbainerman.com
www.jscc.org.il