אוסף זה של הערות נאסף כדי לעזור ליהודים ולערבים להבין למה הסכסוך במזרח התיכון ממשיך להותיר צלקות. הכוונה היא לקדם את ההבנה ששני עמים אלה אינם האויבים הכי גדולים אחד של השני; גורם שלישי, האליטה הזרה (א"ז), הוא הסיבה שהמזרח התיכון ממשיך להיות בלתי-יציב.

ניתוח אוביקטיבי אמיתי של נושא זה, ללא המטען שיהודים וערבים הוזנו על-ידי המנהיגים הלאומיים שלהם, מגלה שהסכסוך במזרח התיכון היה נגמר לפי עשרות שנים לולא זרים שלהבו אותו. המשך הסכסוך משרת את האינטרסים שלהם -- דהיינו, אספקות נפט, מחזור 'פטרו-דולרים', או מכירות כלי-נשק על-סך מיליארדי דולרים. ה"מצב" הפלסטיני-ישראלי הוא איפוא עלה-תאנה גרידא עבור הא"ז, ומאפשר להם לקדם את מטרותיהם האחרות באופן לא מורגש.

עלינו למצוא פתרון מבוסס על הסיבה הממשית להמשך הסכסוך, ולא לקבל פתרונות המוצגים על-ידי התקשורת השלטת.

השנאה בין שני העמים אינה נובעת מלבבות ערביי ויהודי המזרח התיכון, אלא נוצרת ומלובה מחו"ל. ערבים ויהודים חייבים לראות מעבר למסך התעמולה ולהבין שסכסוך זה נוצר בשבילם. כל פעם שנראה שהסכסוך מגיע לתומו, זרים מפיחים בו רוח חיים על-ידי התעקשות שיש בידיהם "יוזמת שלום חדשה" שלטענתם תביא שלום, מה שאף פעם לא קורה.

התערבות הא"ז בעניני המזרח התיכון הינה טרגדיה עבור העמים הערבים -- מבחינה חברתית, כלכלית ופוליטית. על ערביי ויהודי המזרח התיכון להודות ששניהם הינם קרבנות של הזרים. באמצעות עבודה משותפת, ביכולתם להסיר סרטן ההתערבות הזרה ששומרת על הסכסוך חי וקיים.

הלב והמהות של הסכסוך במזרח התיכון

משך יותר מ-75 שנים, דפלומטים מערביים העלו "יוזמות שלום" שונות כדי לפתור את הסכסוך הערבי-ישראלי. אבל הן תמיד נכשלות. מדוע?

מה משמר את הסכסוך במזרח התיכון? אם ברצוננו למצוא פתרון, עלינו קודם כל להבין למה הסכסוך ממשיך להתקיים. כדי לעשות זאת, עלינו לאמץ נקודת מבט על המצב מלמעלה למטה, במקום מלמטה למעלה.

הסתכלות כזאת היא בדיוק ההפך מהדרך בה רוב היהודים והערבים הורגלו להתבונן ב"מצב". יהודים מתמקדים בנזק שהערבים/פלסטינאים גורמים, ומאמינים שאותו הנזק הוא הסיבה של הסכסוך, כאשר הוא באמת רק תוצאה שלו. הם רואים את הסכסוך ואת מקורותיו מלמטה למעלה. ערבים/פלסטינאים מתמקדים בנזק שישראל גורמת ומאמינים שזהו גורם הסכסוך, כאשר הוא באמת רק תוצאה שלו. גם הערבים מתייחסים למצב "מלמטה למעלה".

כדי להבין מהו הגורם האמיתי להמשכות הסכסוך במזרח התיכון, עלינו להתבונן במצב "מלמעלה למטה".

על מנת לקבל תמונה מדוייקת יותר של מה שעומד מאחורי הקיום המתמיד של הסכסוך, בואו נכיר את חמשת הגורמים הבאים המשרתים להנציח -- במקום לפתור -- את הבעיה:

1) האינטרסים המושקעים של האליטה הזרה (א"ז): ישנו "גורם שלישי" בסכסוך, בנוסף לישראלים ולערבים: הזרים (לפי סדר החשיבות: ארה"ב, אנגליה, סין, צרפת, גרמניה). בלעדיהם, לא היה סכסוך במזרח התיכון בגלל שהשפעת הזרים מונעת את פתרון ה"מצב". למרבה הצער, הן הערבים והן היהודים הישראלים מאמינים שהם האויבים הכי גרועים אלה של אלה -- בלי להתחשב בגורם השלישי -- הזרים -- שהוא האויב של שניהם. הדבר הבולט המשותף לערבים ולישראלים הוא האויב המשותף הזה, אך המנהיגים של שני הצדדים (שאינם לגיטימיים או בלתי-תלויים) אומרים לאוכלוסיות שלהם שהצד השני הוא אויבם מספר אחת. לכן, הסכסוך ממשיך.

2) שליטה על הנפט של המזרח התיכון: הזרים מתערבים בסכסוך הערבי-ישראלי כדי לנצל את ולשלוט במשאבי הנפט העצומים באזור. לולא הנפט, או אז לא היו פטרו-דולרים למחזר, ולא היתה סיבה לזרים לשרור באזור.

3) מכירות נשק: לו היה חרם עולמי על מכירות נשק למזרח התיכון, לא היו יותר "רודנים ערביים קיצוניים" עם נשק מודרני. אם הזרים היו מפסיקים למכור נשק משוכלל לעמי המזרח התיכון, הסכסוך היה מסתיים.

4) התקשורת השלטת: לו התקשורת השלטת במערב היתה מפסיקה לדווח על "החיפוש אחר שלום במזרח התיכון", שלום היה בא במהרה. על-ידי שמירת הדימוי של האזור כמקום "בלתי-יציב", התקשורת, כמקור היחידי של מידע שעל-פיו בני-אדם מעצבים את תפיסותיהם, מספקת לזרים אמתלא להתערב, ובו-זמנית מצליחה לשכנע את כולם שעמי מערב אלה רוצים שלום, חרף העובדה שהם "מחפשים" אותו יותר מ-50 שנה, לשווא. התקשורת אף פעם לא מטילה ספק בכוונות או במטרות הסמויות של הא"ז. כך שתקשורת מספקת את הדבק שמשמר על הסכסוך. בלי הדיווחים המתמידים של התקשורת השלטת על הסכסוך, שלום היה בא, מאחר והכל היו שוכחים שהמזרח התיכון הוא "בלתי-יציב" ולכן זקוק לייצוב דרך "יוזמות שלום" חדשות.

5) מנהיגות לאומית מושחתת של שני הצדדים: שלום בין הערבים והיהודים הוא לא מה שמעניין את הא"ז, אלא המשכת הסכסוך. האמצעי לכך הוא על-ידי השחתה ושליטה של המנהיגים הלאומיים של שני הצדדים. הסיבה לכך שמנהיגים לגיטימיים ופופולריים אינם אוחזים בהגה השלטון במדינות המזרח התיכון הינה שהא"ז תפיל כל מנהיג שאינו דואג לספק את רצונה לפני צרכי עמיהם הם. ברגע שמנהיגים במזרח התיכון נבחרים ומשיגים פופולריות בין עמיהם הם, הא"ז משמיצה אותם כ: "קיצוניים", "מנהיגים טרוריסטים" או "אויבי שלום", וכך פוסלת אותם בזירה העולמית. איך ייתכן דו-קיום כן כאשר המנהיגים של שני הצדדים מעונינים יותר לרצות את אדוניהם הזרים מאשר את עמיהם הם?

אם לא נבין את חמשת הגורמים הבסיסיים לעיל, לעולם לא נבין את הסיבות האמיתיות להימשכות הסכסוך. במקום זאת, כל צד ימשיך להאשים את רעהו -- במאמץ להצדיק כל אחד את עמדתו הוא ולשכנע את עמו ואחרים מבחוץ שהצדק עימו, ושהצד השני הוא הטועה. מצב זה יוביל רק למוות ולהרס נוספים.

טכניקה זו, המכונה "הפרד ומשול", היא שיטה מועדפת של הא"ז מזה עשרות שנים.